של מי הגוף הזה?

על חוסר שביעות רצון מהגוף, דיאטה והפרעת אכילה. חוסר שביעות רצון ממראה הגוף, גורם לרצות לשנות אותו. האם דיאטה היא תמיד הפתרון הרצוי? ומתי מדובר בהפרעת אכילה?

מאת: נדיה גרינשטיין כהן , דיאטנית קלינית מנהלת מרכז "שיווי משקל" 


של מי הגוף הזה?
כשמדברים על הפרעת אכילה, דיאטה וחוסר שביעות רצון מהגוף, מדברים על סימפטומים ולא על המחלה עצמה. מסתבר שבין 40% ל- 50% מהנשים מביעות חוסר שביעות רצון ברמות שונות, מהגוף שלהן. חלק מהחוקרים סבורים שחוסר שביעות רצון מהגוף, מהווה מניע משמעותי להתפתחות הפרעה בדימוי הגוף, וזה כשלעצמו הוא טריגר להתפתחות הפרעת אכילה.
זה יכול להתחיל מבדיקות עצמיות, כמו צביטה במותן לראות כמה שומן יש, בדיקה אם עצמות הבריח בולטות מספיק, הסתכלות במראה על הבטן, האם היא שטוחה מספיק בפרופיל ובדיקה של העור המתנדנד מתחת לזרוע.
 

גורמי השפעה

נוטים לחשוב שההשפעה על חוסר שביעות רצון מהגוף נובעת משלושה גורמים עיקריים:
כשבדקו מה הגורם המשפיע ביותר על חוסר שביעות רצון מהגוף, מצאו שדווקא הלחץ החברתי הוא המשפיע ביותר. אמנם המדיה מציגה לנשים מודלים בלתי ניתנים לחיקוי- (לדוגמא ברבי שלא יכולה להיות אישה במציאות או קייט מוס שהכניסה את מושג האנורקטיק שיק לשפה), אך חוקרים סבורים שהלחץ החברתי, משפיע יותר מכולם. 
הפרעות אכילה נמצאת במשפחות ועוברות מדור לדור- למשל: אחיות, דודה, סבתא, ילדה –  והמחקר היום עסוק גם בחיפוש אחר הקשר הגנטי למחלה.
 

לחץ חברתי

לחץ חברתי יכול להיות אקטיבי ולבוא לידי ביטוי בהערות מילוליות לגבי מראה, דיאטה חדשה, מחמאות או הערות שרק "חברה טובה" תרשה לעצמה להעיר כדי ל"עזור", שיחות על דיאטה כזו או אחרת שצריך לנסות לקראת הקיץ.  או לחץ חברתי פסיבי, שמורגש ללא מילים. הוא יכול להתבטא במבטים משווים, תחושה כללית של לא מספיק יפה או רזה ליד אחרים או תחושות שמסתכלים עלינו בעיניים בוחנות וביקורתיות. כל אלה מספיקים לתת הרגשה של חוסר שביעות רצון מהגוף.
לנשים יש השפעה חזקה מאד על נשים אחרות. במיוחד לאימהות, לחברות, אחיות, שמראה וחיצוניות חשוב להן, ברור שההשפעה שלהן חזקה יותר מההשפעה של המדיה.
כששמו קבוצה של מתאמנות חדשות ליד קבוצה אקראית, אחרת של מתאמנות, המתאמנות החדשות סיפרו שהן מאד נהנו מהאימון הגופני. אבל כאשר שמו את הקבוצה החדשה ליד מתאמנות ותיקות ורזות שבחרו במיוחד לניסוי, התחושה בסוף האימון של אותן נשים חדשות, הייתה שונה לגמרי.....הם לא נהנו, הרגישו לא נח עם עצמן.
השפעה חברתית פסיבית ואקטיבית היא גורם מכריע בהתהוות הפרעה בדימוי גוף.
 

מה נחשב יפה?

נראה שמודל היופי השתנה לאורך השנים. אבל יש דברים שנשארו קבועים . מתקופתו של הצייר רובנס ועד ימינו מסתבר  שמדד היופי נותר תלוי במספר פרמטרים: היחס בין המותן לירך, סימטריה של הפנים ומראה גוף צעיר. שימו לב, המשקל אינו מדד ליופי. יש חוקרים שסבורים שמדד היופי החשוב ביותר הוא היחס בין המותן לירך. אם נסתכל על הנשים הנחשבות ליפות בעולם, לאורך הדורות נראה שמה שמשותף להן הוא היחס בין המותן לירך. החל מהנשים המצוירות ע"י רובנס ועד קייט מוס דרך מיס טוויגי,  מרילין מונרו, סופיה לורן- הן כולן שונות במראה ובמשקל, אך יחס מותן ירך זהה – 0.7 
 

בין דיאטה להפרעת אכילה

חוסר שביעות רצון מהגוף, גורם לנו, לרצות לשנות אותו. ומה קל יותר מאשר דיאטה? ממחר אני מבטיחה להתחיל דיאטה, ממחר אוכל רק אוכל בריא. 
בדיאטה מנסים להפחית משקל בצורה בריאה. בהפרעת אכילה החיים "תלויים" בירידה במשקל ולכן יש הימנעות מאכילה ואוכל בצורה קיצונית. אם בדיאטה מתונה אישה מחפשת לעשות לעצמה טוב אז בהפרעת אכילה יש אמונה שכל הערך העצמי והתפקוד בחיים אפשרי ותלוי אך ורק במידת הרזון. בהפרעת אכילה , הדיאטה משמשת כמגן ושריון לחיים עצמם, ככלי התמודדות עם כאב, על כעס ועל כל דבר. הפרעת אכילה גורמת לסבל נוראי לחולה ולסביבתו. 
בל נטעה – בהפרעת אכילה, הדיאטה היא רק אחד הסימפטומים.
הפרעת אכילה, היא מחלה עם אבחנה, אטיולוגיה ומהלך של מחלה. הפרעת אכילה  היא שם למחלה אחת עם מופעים שונים. הפרעת אכילה מוגדרת בעולם הרפואי כהפרעה נפשית.
ההגדרה היום להפרעת אכילה כוללת בתוכה את כל הפרעות האכילה לסוגיהן: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה  ואכילה התקפית. 
חשוב לציין בהקשר זה, למרות מה ששגור וטועים לחשוב, השמנה, לא נכללת בקטגוריה של הפרעות אכילה שכן אינה נחשבת למחלה נפשית.
בכל סוגי הפרעת האכילה, מעגל הקסמים של הדיאטות וההתעסקות במשקל גורם לתחושת שווא של שליטה בחיים. אופורית השליטה חולפת מהר, לא באמת קיימת, ואז מגיע משבר.  המשבר נובע מכך, שלא משנה כמה הן "טובות" בדיאטה זה אף פעם לא מספיק והמעגל חוזר חלילה. ישנם גם גברים הסובלים מהפרעות אכילה. גם אצל הגברים ישנם רבים המגלים חוסר שביעות רצון מגופם,  אך עדיין מספר הנשים הסובלות מהפרעת אכילה גדול יותר.
 הרעבה היא הבסיס לכל סוגי הפרעות האכילה ללא קשר למשקל. אפשר להיות רעבים בכל משקל, גם כשנמצאים בעודף משקל. הרעבה שעומדת בבסיס כל הפרעת אכילה גורמת להעצמה של חרדות, לדיכאון, ולהפרעות אובססיביות. הרעבה יכולה גם כן לגרום לתופעות אלה.
לצד התוצאות הנפשיות העגומות של הרעבה אנחנו רואות גם תופעות פיזיולוגיות, לא פשוטות שמשנות את ההתנהגות, את צורת האכילה ואת החשיבה. כמו: 
 

מחושב או אובססיבי? 

היום כשכל כך הרבה אנשים עוברים לאכול במודעות לסוגי המזון לתזמון הארוחות ולמזון בריא , ניתן בקלות לפספס את הסימפטומים של הפרעת האכילה. כמעט כל התנהגות אכילה שמובאת כאן יכולה להתפרש לשני הצדדים, כבריאה או כחולנית:
 

איפה עובר הגבול? איך יודעים מתי התנהגות אכילה כל שהיא נורמטיבית או חולנית?

כשההתנהגויות האלה מתחילות להפריע לתפקוד היום יומי וכשנלוות לכך תופעות פיזיות כמו בעיות שיניים, בעיות עיכול, מעי רגיז, נשירת שיער, כאבי ראש, בעיות יציבה, אוסטיאופורוזיס ועוד......ייתכן שאנחנו מדברים על הפרעת אכילה ולא על דיאטה תמימה.
 

מאיפה התחלנו?

עיוות בדימוי הגוף מתחיל בחוסר שביעות רצון מהגוף. ישנן דרגות שונות של הפרעה בדימוי העצמי. המעבר הדק מבריאות לחולי. עיוות בדימוי גוף יכול להיות טריגר להתפתחות הפרעת אכילה. ככל שהפרעת האכילה מתמשכת, העיוות בדימוי הגוף גדל ומתקבע. כל הסימפטומים התזונתיים וההתנהגותיים הם ניסיון לשנות את מראה הגוף וכל אלה הם הסימפטומים החיצוניים של הפרעות אכילה.
 

ומה ניתן לעשות?

הטיפול בהפרעת אכילה מתחיל בשיקום הגוף מדיאטות.
תחילה יש לדאוג לאיזון המשקל והגוף. משום שכאשר המשקל יציב ומתאים, והגוף מקבל את מה שהוא צריך, אפשר סוף סוף להתחיל לדבר עם האישה שמולנו, ולהכיר אותה. עד שהיא לא מאוזנת בריאותית, פיזיולוגית, תזונתית ומשקלית, אנחנו מדברות רק עם המחלה. ולמחלה יש "דעות והתנהגויות" שלא נעים לפגוש וגם קשה "להתווכח" עם מחלה או להעביר למחלה אינפורמציה בונה. הטיפול התזונתי אצל הדיאטנית יתמקד בצמצום נזקים גופניים, טיפול ושינוי חשיבה מפחד מאוכל ומהשמנה. טיפול תזונתי נכון יחזיר את האכילה לנורמטיביות וספונטניות לפי רעב ושובע, ויאפשר שיקום של דימוי הגוף.
העבודה של הדיאטנית עם הפרעות אכילה מורכבת ודורשת השקעה. אם דברנו בהתחלת המאמר על השפעות חברתיות ועל חוסר שביעות רצון מהגוף, הרי שגם אנחנו כדיאטניות מושפעות ומשפיעות על הסביבה שלנו. לכן, העבודה שלנו, מעבר לידע הרחב שיש לנו, צריכה לקחת בחשבון גם את האמונות שלנו והאמונות שאנחנו כנשות מקצוע מעבירות לאנשים בהם אנחנו מטפלות.
 
 
*המאמר נכתב על בסיס הרצאה ביום עיון לדיאטניות קליניות של רשת סטודיו C